<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן ע"ו</h1>
<h2>דף קז:</h2>
ולהעלות בשר וגבינה על שולחן אחד אם הם שני אכסנאין שאין מכירין זה את זה מותרין לאכל על שולחן אחד זה בשר וזה גבינה שאחר שאין לבם גס זה בזה לא יבואו לאכל זה בזה ולא לאכל זה מזה אבל אם מכירין זה את זה אסור לפי שדעתם קרובה ונותנין זה אל זה מכל מה שהן אוכלין.
וכן האחים אע"פ שמקפידין זה על זה אסורין ואין צריך לומר בעל הבית עם בני ביתו דדין מכירין יש להן הילכך אם קצתן אוכלין בשר וקצתן אוכלין גבינה צריכין לעשות שנוי ביניהם או לעשות דבר חוצץ ביניהם משום היכירא ואע"ג שאסור בשר עוף וגבינה אינו אסור אלא מדבריהם אסור להעלות העוף עם הגבינה על שולחן שהוא אוכל שם גזרה שמא יאכל זה עם זה.
<h2>דף קיא:</h2>
וכן דבש שנתבשל בכלי של בשר אפילו בן יומו שרי לאכלו בחלב דהוי ליה נותן טעם לפגם. ועוד דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתר והוי כדגים שעלו בקערה. וכן הורו הר' יוסף בר' חיים ור' שמואל בר גרשום ודוקא נותן טעם בר נותן טעם בבשר בחלב מותר משום דזה מותר בפני עצמו וזה מותר בפני עצמו. אבל נותן טעם בר נותן טעם דנבלה או של גיעולי גוים אסור לעולם כיון דנותן טעם עצמו אסור וכן דעת הבעל התרומה. ושמעינן מיהא דביצים שנתבשלו בקדרה חולבת במים אלא שהודחה יפה מן החלב מותר לאכלן בבשר. אבל ביצים שנשלקו לבד במים בקדרה של גוים בת יומה אפי' הודחה ומורקה יפה ושוטפה במים הביצים אסורין שודאי הביצים בולעין מן האיסור ואין אומרים בשאר איסורין נותן טעם בן נותן טעם מותר.
